אני בדר"כ מעדיף לעסוק בבלוג במה שכדאי לכם לעשות כדי לזכות בפרסום יעיל ואפקטיבי ברשת. באופן חריג, אך חשוב מאין כמוהו, הפעם אני רוצה להראות לכם מה לא כדאי לכם לעשות! בשתי הדוגמאות שאציג בפניכם בפוסט הנוכחי, חובבנות תהיה המילה העדינה ביותר לתיאור מהימן של אופי הפרסום שבו עורכי דין בחרו לפרסם את עצמם; במקרה הראשון הציון שהייתי נותן לפרסום הוא לא יותר מגרוע, בדוגמא השנייה הייתי מסתפק בציון רדוד ומביך. הדבר היחיד שמְעוֹדֵד בעניין זה היא העובדה שהפרסומים שאציג לא נערכו על ידי עורכי דין, כי אם על ידי המשווקים שלהם. אני מעדיף להאמין שעורכי הדין שמפרסמים את עצמם ככה, לא יודעים שככה זה למעשה נראה…

נכנסתם למסיבת יום ההולדת שארגנו בגן של הבת שלכם, ובעודכם מביטים באושר בילדים ובחגיגה הצבעונית, אתם גם מתוודעים לאט לאט להורים של רונן ושל שיר ושל אושר… השאלה "במה אתם עוסקים?" בוודאי כבר נשאלה אי שם בתחילתה של ההכרות החביבה.

מי יודע כמה פעמים בשבוע אתם "מתמודדים" עם השאלה "במה אתם עוסקים?"; פעם אחת בגן של הילדה, פעם אחרת כשבחתונה אליה הוזמנתם אתם מתיישבים סביב שולחן לצד כמה זוגות מאוד נחמדים שמתעניינים בכם, פעם אחרת במילואים ועוד ועוד פעמים רבות ונחמדות שפותחות לכם פתח יוצא מן הכלל לשווק את עצמכם (בחינם).

החשוב: אם אתם רגילים לענות על השאלה "במה אתם עוסקים?" בתשובה: "אני עורך/ת דין" – הפסדתם! הפסדתם את ההזדמנות שלכם לשווק את עצמכם באמת. הדבר היחיד שאולי תרוויחו כשתענו "אני עורך/ת דין", יהיה הערכה, יוקרה וכבוד (במיוחד אם אתם מציגים את עצמכם בפני הַחֲבֵרָה הזקנה של הסבתא שלכם). אני ממליץ לכם להניח לכבוד בצד, בדר"כ הוא לא מייצר עבורכם פרנסה. שיווק נכון – כן.